התקבלה צוואת מנוח שהדיר מעיזבונו את ששת ילדיו מנישואיו הראשונים

המנוח, אב לשישה ילדים מנישואיו הראשונים ולילד נוסף מנישואיו השניים, נפטר והותיר אחריו צוואה. בצוואתו ציווה להוריש את כל רכושו לבנו מנישואיו השניים, והדיר את ששת ילדיו מנישואיו הראשונים. ילדיו מנישואיו הראשונים התקשו לקבל את צוואת אביהם המנוח וביקשו להתנגד לצוואתו.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, דחה את טענותיהם של ילדי המנוח כנגד הצוואה בזו אחר זו, ביקר את התנהלותם, ופסק כי יש לכבד את בחירתו של אביהם המנוח, להדיר אותם מצוואתו.

המנוח ביקש לסלק את ילדיו מהמקרקעין שבבעלותו עוד בחייו

המנוח התגרש מאשתו הראשונה וערך עמה הסכם גירושין לחלוקת המקרקעין המשותפים כך שהאישה תזכה ב-40% מהמקרקעין והמנוח יזכה ב-60% מהמקרקעין. לאחר הגירושין הסתכסך המנוח עם ילדיו מאשתו הראשונה, והגיש תביעה לסלק את ילדיו, מהמקרקעין שבבעלותו. בקשתו של המנוח נדחתה, וילדיו לא סולקו מהמקרקעין.

בהמשך המנוח ערך צוואה, בה קבע כי כל עיזבונו, לרבות כל חלק במקרקעין שבבעלותו, יועברו במלואם לבנו השביעי, מנישואיו השניים. ששת ילדי המנוח מנישואיו הראשונים, הודרו כליל מצוואת המנוח.

ילדי המנוח לא הוכיחו כל עילה מוצדקת להתנגדות לצוואה

לאחר מות המנוח וגילוי צוואתו, ששת ילדי המנוח מאשתו הראשונה, לא היו מרוצים מכך שהפסידו את כל נכסי המנוח והתנגדו לקיום הצוואה. ילדיו העלו שלל עילות לפסילת הצוואה, וביניהן, בעיות רפואיות של המנוח, אי כשרות קוגניטיבית של המנוח לצוות, השפעה בלתי הוגנת של אשתו השנייה ומעורבותה בעריכת הצוואה, ניתוק המנוח מאנשים אחרים, ועוד פגמים כאלה ואחרים בצוואה.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה את כל טענותיהם של ששת ילדי המנוח מנישואיו הראשונים. בית המשפט קבע שילדי המנוח מנישואיו הראשונים, הערימו קשיים ועיכבו את קיום הצוואה לשווא, מבלי שיש כל עילה מוצדקת לפסילת הצוואה.

השופטת אלה מירז קבעה כי המסמכים הרפואיים שטרחו הילדים להביא לאחר זמן רב, כלל לא הוכיחו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. בנוסף קבעה השופטת, שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת של האישה השנייה על המנוח, כי היא לא התערבה בעריכת הצוואה, ולא ניתקה את המנוח מאנשים אחרים. אדרבא, ילדי המנוח מאשתו הראשונה העידו בעצמם כי הם נהגו לבקר את אביהם, ושהמנוח אהב את נכדיו ונפגש עמם פעמים רבות.

הדרת הילדים מהצוואה מתיישבת עם רצונו של המנוח עוד בחייו

השופטת קבעה, כי הדרת ילדי המנוח מנישואיו הראשונים מצוואתו, לא נחתה עליהם כרעם ביום בהיר. הדרת הילדים מנישואיו הראשונים אינה תלושה מהמציאות, בין המנוח לבין ילדיו, שרר מתח שהוביל לסכסוך מר. הדרתם של הילדים מתיישבת עם רצונו של המנוח, שביקש לסלק את הילדים מהמקרקעין שהוזכרו בצוואה.

השופטת הצטערה על כך שילדי המנוח מנישואיו הראשונים בחרו לכפור בצוואתו וברצונו המפורש להדיר אותם מצוואתו, ללא כל עילה מוצדקת. לבסוף פסקה השופטת שיש לקיים את הצוואה המורישה את כל עיזבונו של המנוח, לבנו הקטין מנישואיו השניים.

יש לקיים את רצון המנוח גם אם הוא מדיר את ילדיו מכל רכושו

סכסוכי ירושה בין אחים הם עניין עתיק יומין, במיוחד כאשר מדובר באחים למחצה, שהקשר היחיד שמחבר ביניהם, הוא ההורה המנוח. סכסוכים אלה עשויים להוביל את היורשים לפתחו של בית המשפט בבקשה להתנגד לצו קיום הצוואה.

המבקש לכפור בצוואת המנוח, נדרש להוכיח עילה מוצדקת לסטות מרצונו של המנוח, בראיות כבדות משקל. ללא הוכחות משמעותיות, בית המשפט יקבע כי יש לקיים את רצון המנוח, גם אם מדובר ברצון אכזרי ומקפח. כך שישה ילדים שהסתכסכו עם אביהם המנוח בחייו, גילו לאחר שאביהם הוריש את כל רכושו לבנו השביעי, שלא נותר להם כל חלק בירושתו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 27409-12-16 פלוני נ' פלונית ואח'