תקופת ההתיישנות בירושה (מדריך משפטי)

בכל תחום מתחומי החיים, יכול אדם להיות זכאי לזכות כזו או אחרת המוקנית לו אם מכוח חוק ואם מכוח מסמך משפטי, אך ברוב המקרים, לו לא יתבע אדם את זכותו זו במועד הרלוונטי, חשוף הוא לסיטואציה בה יכולה תביעת אותה הזכות להתיישן והוא יפסיד את זכותו.

עיקרון זה שמקורו בחוק ההתיישנות אינו פוסח גם על דיני הירושה, בהם קיימים מצבים בהם זכותו של אדם לירושתו אשר ניתנת לו באופן אוטומטי באופן הרגיל, יכולה להישלל ממנו בשל עילת ההתיישנות בקרות מצבים מסוימים.

באופן רגיל- התיישנות אינה חלה על דיני הירושה

בהתאם לחוק הירושה, היורשים מקבלים את זכויותיהם (ככל שיהיו) בעיזבון המוריש, אם מכוח דיני הירושה ואם מכוח הצוואה, כבר מיום פטירת המוריש ובאופן אוטומטי, היינו, אין צורך בביצוע איזושהי פעולה אופרטיבית לצורך קבלת הזכויות הנ"ל.

מתי כן ניתן יהיה להחיל התיישנות על דיני הירושה?

במצב הדברים הרגיל, כאמור, זכויות היורשים קיימות כלפי כולי עלמא מיום פטירת המוריש וגם אם, למשל, רק יורש אחד מחזיק בזכויות בידיעת היורשים האחרים שטרם תבעו את זכויותיהם שלהם בעיזבון – תביעתם לחלקם בעיזבון לא תתיישן ויוכלו לתבוע מתי שרוצים.

המצב שונה כאשר המדובר הוא ביורש אשר מסרב בכל תוקף להעביר ליורשים האחרים את זכויותיהם בעיזבון המוחזקות על ידו, למרות שנדרש על ידם לעשות כן או שמתעלם מדרישותיהם.
מצב זה נקרא בפסיקה "חזקה נוגדת"- וזהו מצב מובהק בו יכולה לחול עילת ההתיישנות והיורש יכול לטעון כי היורשים האחרים איבדו זכותם לתבוע בשל עילת ההתיישנות שכן, עברו 7 שנים ותביעתם בפועל התיישנה.

מאיזה מועד תתחיל להיספר תקופת ההתיישנות?

תקופת ההתיישנות נספרת מיום שבו נודעו לתובעים העובדות המקימות את עילת התביעה – יצוין, כי תחילת המניין "הרגיל" של תקופת ההתיישנות בדיני ירושה, הינו בעצם החריג למניין תקופת ההתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות החל באופן כללי.

"חזקה נוגדת"- כיצד ניתן יהיה להתגבר על טענת ההתיישנות?

על מנת שהיורשים יוכלו להתגבר על טענת ההתיישנות ולהאריך, בעצם, את תקופת ההתיישנות של 7 שנים, יוכלו הם לטעון שגילו רק בדיעבד או מאוחר יותר את דבר היותם זכאים לזכויות כאלה ואחרות בעיזבון, או במילים אחרות, יוכלו הם לטעון ל"גילוי מאוחר"- מונח אשר השתרש בפסקי הדין בעניינים אלו.

על מנת שליורשים תעמוד אותה טענה של "גילוי מאוחר", הם אלה שצריכים להוכיח בפני בית המשפט כי תביעתם אכן לא התיישנה ועל מנת לעשות זאת, יצטרכו לעמוד בנטל ולהוכיח, כי:

1. לא ידעו על העובדות המקימות את תביעתם לזכיותיהם בעיזבון לפני מועד הגשת תביעתם.
2. העובדות עליהן לא ידעו היורשים הן אלו המקימות את עילת התביעה הקיימת להם.
3. "היורש הסביר"- לא ידעו על עובדות התביעה שכן זה לא היה תלוי בהם או לא היה בשליטתם (ניתן לסתירה על ידי היורש הנתבע שיכול לטעון כי היורשים התובעים ידעו אך התעלמו).

רק אם עמדו היורשים התובעים בכל האמור לעיל במצטבר, רק אז תיספר תקופת ההתיישנות של 7 השנים מהיום שבו גילו את אותן העובדות.

מתי עוד יכולה לחול טענת ההתיישנות או אי התיישנות בדיני הירושה?

כמו בדיני ההתיישנות הרגילים, ישנן טענות נוספות בהן ניתן יהיה לעשות שימוש אף בדיני הירושה, כמו העלאת טענת אי התיישנות על ידי מי שהיה קטין (מתחת לגיל 18) בעת פטירת המוריש או על ידי מי שהיה בעל לקות שכלית או נפשית בעת פטירת המוריש, או על ידי מי מטעמו.

יוצא מהאמור, שאף במקרים בהם עבר זמן רב ונראה כי תביעת יורשים לחלקם בירושה התיישנה וזכויותיהם בה אבדו זה מכבר, עדיין כדאי לבדוק בעזרת עורך דין ירושה האם בכל זאת ניתן לתבוע את אותן הזכויות.