אנשים, ככלל, מודעים היטב לחשיבות עריכת צוואה בחייהם, על מנת למנוע מצב של סכסוכי ירושה בין יורשיהם בעתיד. לעיתים קרובות, יהיו אלה היורשים הפוטנציאלים אשר "ידחפו" את הוריהם (או את מורישיהם הפוטנציאליים), לערוך צוואה שתסדיר את ירושתם לאחר פטירתם.
אך מצווים רבים או יורשים, בנסיבות העניין, אינם מודעים לחשיבות היות המצווה כשיר בכדי לערוך את הצוואה, המונח "כשיר" אינו מבטא כשירות של מה בכך, אלא הכשירות צריכה להיות משפטית וכזו אשר תעמוד בהוראות החוק ותוכל להתגבר על טענות עתידיות של מתנגדי הצוואה למיניהם.
מתי תתעורר שאלת כשירות המצווה?
כאשר יורשים מגישים צו לקיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה בכדי לקיים את צוואתו ולהתחיל לפעול על פיה, ניתנת שהות למתנגדי הצוואה להגיד התנגדות לקיומה, כאשר אחת מעילות ההתנגדות הינה כשירותו של המצווה לערוך את הצוואה כבר מלכתחילה.
יצוין, כי כשירות המצווה הינה רק אחת מיני עילות רבות העומדות למתנגדי צוואה.
מתי מצווה ייחשב כ"לא כשיר" לצורך עריכת הצוואה?
ישנם שלושה מצבים בהם ייחשב המצווה כ"לא כשיר" לערוך את הצוואה:
- קטין- אדם שבעת עריכת הצוואה היה בגיל פחות מ-18 ואזי דין הצוואה פסלות.
- פסול דין- אדם שהוכרז "פסול דין" על ידי בית המשפט ואז דין הצוואה שנערכה בעת שמצווה הוכר ככזה- פסלות. פסול דין מוגדר מפורשות והינו כזה אשר סובל מליקוי שכלי או מחלת נפש, שמונעים ממנו לדאוג לענייניו לבדו והם אינם זמניים.
- אדם שלא הבין ב"טיב הצוואה"- בית המשפט יבחן בעצם בכל מקרה ספציפי על פי נסיבותיו:
האם המצווה בעת עריכת הצוואה הבין מה עושה ועל מה חותם בעצם: האם מבין שחותם על צוואה ומה זה אומר? האם יודע מהו רכושו, כמה כספים ואילו זכויות יש לו באותה העת? האם יודע מי הם יורשיו? האם מבין שקובע עתה כי רכושו יתחלק באופן מסוים בין יורשיו?
מתי תיבחן כשירות המצווה?
המועד לבחינת כשירות המצווה הינו בעת שערך את הצוואה. את בית המשפט לא מעניין האם המצווה הוכרז פסול דין לפני או אחרי עריכתה, למשל.
אי כשירות המצווה- אינה רשימה סגורה
פעמים רבות המתנגדים לצוואה וכאלה אשר חשים מקופחים ממנה, מנסים "להרחיב" את הקבוע בחוק ובפסיקה ומנסים לטעון כאילו היה המצווה לא כשיר מסיבות אחרות רפואיות שהשפיעו על צלילותו והבנתו בעת שערך את הצוואה ולכן יש לפסול אותה.
טענות אלו יכולות להתקבל רק אם המתנגדים לצוואה יצליחו להוכיח באופן אובייקטיבי וחד משמעי לבית המשפט, כי המצווה באמת לא הבין "בטיב הצוואה".
נקודת המוצא- המצווה היה כשיר
ככלל ומאחר והנטייה של בתי המשפט הינה להכשיר צוואות ואת רצון המצווה עד כמה שניתן, הרי שעל המתנגדים לקיום צוואה יהיה להציג ראיות חזקות ומבוססות לטענתם בדבר אי כשירות המצווה בעת שערך את הצוואה וגם אז, לבית המשפט שיקול דעת רחב בדבר המשקל שייתן לאותן ראיות מול הראיות העומדות מנגד לקיום הצוואה כלשונה.
בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו ורק לאחר שישתכנע כי המצווה באותה נקודת זמן של עריכת הצוואה (גם אם היה חולה או מוגבל שכלית או רפואית) לא הבין מה עושה, רק אז יורה על פסלות הצוואה.
איך ניתן להוכיח כשירות מצווה בדיעבד?
מאחר והמצווה אינו בין החיים, בית המשפט ינסה להתחקות בדיעבד בדבר כשירות המצווה על ידי חוות דעת מומחים, מסמכים רפואיים, עדים, עדים לצוואה (אם היו) וכו'.
דין קביעת אי כשירות המצווה- פסלות הצוואה
עת שהצליחו מתנגדי הצוואה להראות כי המצווה אכן לא היה כשיר לערוך צוואה ועת בית המשפט השתכנע בכך, הצוואה תיפסל ועיזבון המצווה יחולק בין יורשיו בהתאם להוראות חוק הירושה.
סוף מעשה במחשבה תחילה ולא בכדי. אם לעורך הדין העורך את הצוואה קיים ספק ולו קל שבקלים בדבר כשירותו של המצווה לערוך צוואה, יפעל ככל הניתן "לנטרל" ספק זה, בדרך כלל על ידי צירוף חוות דעת רפואית רלוונטית לצוואה עצמה.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר