טענה שאביה פגע בה וזה נישל אותה ואת אחיותיה מהצוואה

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון קבע שיש לקיים צוואה של מנוח שקיפחה את זכויותיהן של בנותיו, וחייב את הבנות שהתנגדו לקיום הצוואה בהוצאות משפט בסך 70,000 ₪.

אחת הבנות, שבעבר טענה כנגד האב שהוא פגע בה מינית ותלונתה נסגרה, הגישה על כך ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי במרכז-לוד דחה את הערעור, קבע שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה ושהבת לא הוכיחה השפעה לא הוגנת על המנוח, פסק שהצוואה תקפה וחייב את הבת בהוצאות משפט נוספות בסך 15,000 ₪.

המנוח היה מסוכסך משך זמן רב עם בנותיו

המנוח היה נשוי ונולדו להם 4 ילדים משותפים, בן אחד ושלוש בנות. המנוח שהיה חזן בבית הכנסת היה מסוכסך עם בנותיו משך תקופה ארוכה, שתיים מבנותיו נישאו לבני זוג שאינם יהודיים בניגוד לאמונתו של המנוח, ואחת מבנותיו הגישה כנגדו תלונה חמורה למשטרה בטענה כי פגע בה מינית בילדותה. המנוח הכחיש את הפגיעה המינית בבתו, ולבסוף המשטרה סגרה את התיק כנגדו בעילה של "חוסר עניין לציבור".

מעט לאחר הגשת התלונה במשטרה כנגדו, המנוח העביר את הנכס שבבעלותו במתנה לבנו ללא כל תמורה. בנוסף ערך המנוח צוואה שקיפחה את בנותיו, לפיה המנוח העניק את מלוא הזכויות שלו בנכס לבנו בלבד, ואת שאר רכושו העניק שליש לבנו וחמישית לכל אחת מבנותיו.

לאחר פטירת המנוח, ביקש בנו לקיים את צוואתו, אשתו של המנוח ובנותיו התנגדו לקיום צוואת המנוח. לטענתן הצוואה זוייפה, הבן השפיע על המנוח באופן בלתי הוגן ועשק אותו, כאשר המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה.

המנוח בחר לתת לבנותיו חלק קטן יותר בירושתו בעקבות הסכסוך המתמשך עמן

בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון דחה את הטענות לזיוף הצוואה ולהשפעה בלתי הוגנת, וקבע שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה והוא קיפח את בנותיו בצוואה בשל הסכסוך המתמשך עם בנותיו. לבסוף נקבע שהצוואה תקפה, והאישה והבנות חוייבו בהוצאות משפט גבוהות בסך של 70,000 ₪.

הבת שהגישה כנגד אביה תלונה במשטרה לא אמרה נואש, והיא בחרה לערער לבדה על פסק הדין שנתן תוקף לצוואת המנוח לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

הרכב השופטים אב בית הדין השופט צבי ויצמן, השופטת שרון גלר והשופטת צבייה גרשטיין פפקין דחה את הטענות על זיוף הצוואה, עושק והשפעה בלתי הוגנת על המנוח. המנוח ערך את הצוואה בעצמו ובחר להעניק לבנו את הנכס ולקפח את בנותיו בירושה בשל תחושתו שבנותיו נטשו אותו ופגעו בו, בעוד הבן היה שם כדי לתמוך בו בכל הקשיים שלו.

השופטים פסקו שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה כפי שעלה מחוות הדעת של הרופא שנערכה ביום החתימה על הצוואה, דחו את הערעור, נתנו תוקף לצוואה וחייבו את הבת בהוצאות משפט נוספות בסך של 15,000 ₪.

כיבוד רצון המת גם במקרים של נישול ילד מהצוואה

כלל עיקרי בדיני ירושה הוא כיבוד רצון המת וחופש הבחירה שלו לצוות כרצונות בצוואתו. בית המשפט לא נוטה להתערב ברצון המת, גם במקרים שהרצון הוא שרירותי, לא סביר, מקפח ואפילו אכזרי, כל עוד לא הוכח שהצוואה לא הייתה כשרה או שהמצווה לא היה כשיר. כך נדחתה תביעתן של בנות שתבעו חלק גדול יותר בירושת אביהן המנוח, לאחר שאביהן נישל אותן ממרבית הירושה בשל סכסוך ממושך.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 18654-10-21 א.נ. נגד א.א. ואח'