צוואה בחיים

כשאדם הולך לעולמו, עזבונו (נדל"ן, רכוש, כספים) עובר בדרך כלל ליורשיו. לצד זאת, אדם יכול, בטרם מותו, לכתוב צוואה, שבה הוא קובע מי יקבל את עזבונו ובאילו תנאים.

עם זאת, המונח "צוואה" לא בהכרח מתייחס לקביעת המצווה מי יקבל את עזבונו לאחר מותו. המונח "צוואה" יכול להתייחס גם לקביעתו של אדם באשר לטיפול בו טרם מותו. דוגמה בולטת לכך היא המונח "צוואה בחיים".

מהי צוואה בחיים?

צוואה בחיים היא מסמך בו אדם מפרט מהן הפעולות הרפואיות שהוא מעוניין שהמטפלים בו ינקטו כלפיו, או ימנעו מהן, אם הוא לא יהיה מסוגל לקבל החלטות עקב מצבו הרפואי.

במסמך זה, אותו אדם יכול למנות לעצמו מיופה כוח שיתן הוראות מתאימות לצוות הרפואי המטפל, או שיפרט במסמך את ההוראות הללו. ישנן מדינות בהן למסמך שכזה יש תוקף חוקי, למשל ארצות הברית. במדינות אלה, מערכת הבריאות מעודדת את האזרחים למלא מסמך זה עוד בטרם מתרחשת התדרדרות במצבם הרפואי.

רק כאשר המצווה כבר לא מסוגל לקבל החלטות רפואיות בעצמו, מסמך הצוואה בחיים נכנס לתוקף.

בישראל, מסמך "צוואה בחיים" מתייחס למצבים בהם, על פי חוק החולה הנוטה למות, יש לאדם זכות לסרב לקבל טיפול רפואי, במידה והוא מוגדר כ"חולה הנוטה למות", כלומר – במידה ורופא מומחה קבע שאותו אדם סובל ממחלה ממארת ושגם אם יקבל טיפול רפואי, הוא לא יחיה יותר משישה חודשים.

חוק החולה הנוטה למות קובע את התנאים בהם לאדם יש זכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי. החוק מאפשר לאדם , עוד בהיותו בריא, להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי, אם וכאשר יוגדר כ"חולה הנוטה למות" ויגיע למצב בו לא יהיה מסוגל לגבש ו/או להביע דעה.

הזכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי במצבים אלה, ניתנת רק אם החולה חתם על טופס הנקרא "צוואה בחיים" או נתן ייפוי כוח.

מהם התנאים לתוקפו של מסמך הצוואה בחיים?

כאמור, מסמך הצוואה בחיים נכנס לתוקף רק כאשר המצווה כבר לא מסוגל לקבל החלטות רפואיות בעצמו, אך קיימים מספר תנאים נוספים כדי שמסמך הצוואה בחיים יוכל להיות בעל תוקף משפטי:

צוואה בכתב: מסמך הצוואה בחיים צריך להיות מנוסח בכתב, בתוספת חתימתו של המצווה וחתימתו של האדם שמסר למצווה את המידע הרפואי.

רצון חופשי: על מסמך הצוואה בחיים להיכתב מרצונו החופשי של המצווה, ללא כל לחץ, כפייה או איומים מצד אחרים.

צלילות והבנה מלאה: על המצווה להיות צלול לחלוטין ומודע להשלכות הצוואה. לרוב, קשה להוכיח אם בדיעבד המצווה היה צלול או לא היה צלול. לכן, מומלץ לצרף מלכתחילה למסמך הצוואה בחיים, חוות דעת רפואית המעידה על כך שדעתו של המצווה אכן הייתה צלולה במועד החתימה על המסמך.

נוכחות עדים: נדרשת נוכחות של שני עדים, שאינם קרובי משפחה של המצווה והם חסרי כל אינטרס שהוא, במועד החתימה.

גיל: כל אדם בן 17 ומעלה שלא הוכרז כפסול דין, רשאי לערוך מסמך צוואה בחיים.

האם ניתן לבטל מסמך "צוואה בחיים"/ייפוי כוח?

ניתן לבטל מסמך "צוואה בחיים" או ייפוי כוח, בכתב ובפני שני עדים, על גבי טופס ביטול מתאים.

ואולם, יש להבהיר, שכמו שלמסמך הצוואה בחיים יכול להיות תוקף משפטי רק אם המצווה צלול לחלוטין בעת כתיבת המסמך וכן כותב אותו מרצונו החופשי, כך גם שינוי או ביטול המסמך מחייב את המצווה להיות צלול ובעל יכולת לחתום את שמו בעצמו. אם הוא לא מסוגל לחתום את שמו, עקב מחלה או מום שאינם קוגניטיביים, הוא יכול להטביע את אצבעו במקום המיועד לחתימה, במקום לחתום בכתב ידו.

עם זאת, אם הוא לא יכול להטביע את אצבעו במקום המיועד לחתימה באופן עצמאי לחלוטין, אין תוקף לחתימתו או להטבעת אצבעו. במקרה כזה, ניתנת לו אפשרות להצהיר בעל פה על רצונו, בפני שני עדים. עליו להצהיר במפורש שעקב מוגבלות פיזית הוא לא יכול לחתום על המסמך, וכן שכל הכתוב במסמך נכתב על דעתו ובהסכמתו ומתוך רצון חופשי ועצמאי לחלוטין.

לסיכום, צוואה בחיים היא מסמך בו אדם מפרט מהן הפעולות הרפואיות שהוא מעוניין שהמטפלים בו ינקטו כלפיו, או ימנעו מהן, אם הוא לא יהיה מסוגל לקבל החלטות עקב מצבו הרפואי.

בישראל, מסמך "צוואה בחיים" מתייחס למצבים בהם, על פי חוק החולה הנוטה למות, יש לאדם זכות לסרב לקבל טיפול רפואי,

במידה והוא מוגדר כ"חולה הנוטה למות", כלומר – במידה ורופא מומחה קבע שאותו אדם סובל ממחלה ממארת ושגם אם יקבל טיפול רפואי, הוא לא יחיה יותר משישה חודשים. הזכות להסכים או לסרב לטיפול רפואי במצבים אלה, ניתנת רק אם החולה חתם על טופס הנקרא "צוואה בחיים" או נתן ייפוי כוח.

מסמך הצוואה בחיים יוכל להיות בעל תוקף משפטי אם נוסח בכתב, מרצונו החופשי של מצווה בן 17 ויותר שלא הוכרז כפסול דין, בעת שהיה צלול ומודע להשלכות הצוואה, ובנוכחות שני עדים שאינם קרובי משפחה של המצווה וחסרי כל אינטרס שהוא.

גם כדי לבטל או לשנות מסמך "צוואה בחיים" או ייפוי כוח, על המצווה להיות צלול ובעל יכולת לחתום את שמו בעצמו. אם אינו יכול לעשות כן, גם לא באמצעות טביעת אצבעו במקום המתאים לחתימה, עליו להצהיר בעל פה ובמפורש, בפני שני עדים, שעקב מוגבלות פיזית הוא לא יכול לעשות כן.