חוק הירושה קובע שלאחר שאדם הולך לעולמו, עזבונו (הרכוש, הנדל"ן והכספים שלו) מועבר ליורשיו על פי דין, או לאנשים שקבע המצווה בצוואתו, אם הכין כזו.
לחוק הירושה 161 סעיפים. מאמר זה יעסוק בסעיף 35 לחוק הירושה, שקובע:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל־פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן־זוגו של אחד מאלה – בטלה."
מה פירושו של סעיף 35 לחוק הירושה?
פירושו הלשוני של סעיף 35 לחוק הירושה הוא שקיימות, כביכול, 3 עילות לביטול מלא או חלקי של צוואה:
- הצוואה נערכה על ידי הזוכה ו/או בן זוגו
- הזוכה ו/או בן זוגו היו עדים לצוואה
- הזוכה ו/או בן זוגו השתתפו בצוואה בכל דרך אחרת.
בפועל, בית המשפט נוטה לפסול צוואה או חלק ממנה, רק אם מתקיימת העילה הראשונה או השנייה. כך, למשל, קבע בית המשפט שמקרים שבהם הזוכה ו/או בן זוגו קישרו בין עורך הדין שערך את הצוואה לבין המצווה, ואף שילמו לעורך הדין, וכן מקרים שבהם הזוכה ו/או בן זוגו נכחו במעמד החתימה על הצוואה – אינם נחשבים, לפחות לא באופן ישיר, להשתתפות בדרך אחרת של הזוכה ו/או של בן זוגו בצוואה, ולכן אין לפסול את הצוואה או חלק ממנה.
בנוסף, עו"ד לירושה יוסף גביזון מסביר כי פרשנות סעיף 35 לחוק הירושה היא מצומצמת מבחינה זו שהסעיף לא חל על מי שנהנה מהצוואה באופן עקיף, ועל בני משפחתו האחרים של הזוכה מלבד בן זוגו.
האם כדי שהסעיף יתקיים יש להוכיח השפעה בלתי הוגנת?
לשם קיומו של סעיף 35 לחוק הירושה אין צורך להוכיח השפעה בלתי הוגנת, אלא הסעיף כבר מניח מראש שהייתה השפעה בלתי הוגנת. כלומר, הסעיף מניח, למשל, שבעת עריכת הצוואה, הופעלו על המצווה לחצים ו/או איומים כלשהם ו/או שהמצווה רומה, לרוב עקב כך שדעתו בעת עריכת הצוואה כבר לא הייתה צלולה. כלומר, המצווה ערך צוואה מבלי שהבין את המשמעות שלה, והיא לא משקפת את רצונו האמיתי ולכן דינה להיפסל.
במילים אחרות, יש לבחון האם הזוכה ו/או בן זוגו ערכו את הצוואה, או היו עדים לה, או בכל זאת השתתפו בצוואה בכל דרך אחרת. השאלה האם השפעתם על המצווה הייתה בלתי הוגנת, אינה רלוונטית לקביעה האם סעיף 35 חל ויש לפסול את הצוואה.
מי אמור לקבל את החלק מהעיזבון שאמור היה להיות מועבר למעורב בעשיית הצוואה ו/או לבן זוגו?
כאמור, לפי פירושו הלשוני של סעיף 35 לחוק הירושה, בהתקיים אחת מ-3 העילות – הצוואה מתבטלת, באופן מלא או חלקי. לכן, לכאורה, החלק מהעיזבון שאמור היה להיות מועבר למעורב בעשיית הצוואה ו/או לבן זוגו – אמור להיות מועבר לאדם אחר. ואולם, בפועל, באופן שאולי מעט מפתיע – החוק לא עונה על השאלה למי אמור להיות מועבר החלק מהעיזבון שהיו אמורים לקבל המעורב בעשיית הצוואה ו/או בן זוגו.
בעבר, קבעה הפסיקה שחלק שכזה נחשב לחלק שהמצווה לא ציווה לאף אחד בצוואתו, ולכן על חלק זה להתחלק באופן שווה בין יורשיו על פי דין של המצווה, זאת אפילו אם המעורב בעשיית הצוואה ו/או בן זוגו נמנים על יורשים אלה, ואף אם הם היורשים היחידים של המצווה.
אין כל היגיון בקביעה זו, ולכן הוצע כי חלק זה יתחלק באופן שווה בין יתר היורשים בצוואה. הצעה זו הגיונית למדי, אך כאמור, הדבר לא קבוע בחוק, וכן לא מדובר בהלכה.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר