חלוקת עיזבון כיצד?

אחת הפעולות המרכזיות שנעשות לאחר שאדם נפטר, היא חלוקת עזבונו – רכושו, כספו ונכסיו הנייחים. במאמר זה אסביר כיצד ניתן לחלק עיזבון ואציג דגשים שחשוב לדעת בטרם מתבצעת חלוקת העיזבון.

חלוקה ע"פ צוואה

אדם יכול, בטרם מותו, לכתוב צוואה, שבה הוא קובע מי יקבל את עזבונו ובאילו תנאים. אדם יכול לבחור באופן חופשי לחלוטין למי להוריש את עזבונו.

ישנם מספר סוגי צוואות:

צוואה בכתב יד: צוואה שכולה צריכה להיות כתובה בכתב ידו של המצווה ושלו בלבד. יתרון בולט בצוואה שכזו הוא שניתן לנסחה באופן עצמאי, ללא עלות וללא צורך בייעוץ משפטי ובעדים. עם זאת, ואולי עקב יתרון זה, לצוואה שכזו יש גם חסרונות: למשל, מי שלא שבע רצון מצוואה בכתב יד, יכול ביתר קלות לנסות ולערער על אמיתותה ועל דעת המצווה בעת שכתב אותה.

צוואה בעדים: צוואה הנערכת בנוכחות שני עדים או יותר, שנקבעים ע"י המצווה והם אינם חלק מהצוואה ואין להם כל אינטרס שהוא. מטרת נוכחותם של העדים היא להוכיח את אמיתותה של הצוואה, וכן שהצוואה נעשתה מרצונו החופשי של המצווה, מבלי שהופעלו עליו איומים או לחצים כלשהם.

צוואה בפני רשות (שופט/נוטריון): צוואה המוגשת לשופט או לנוטריון, או נערכת באמצעותם. המצווה יכול להגיש לאותה רשות את הצוואה בכתב, או לומר בפניה את דברי הצוואה בעל פה. אם המצווה אומר את דברי הצוואה בעל פה, על הרשות לרשום את הצוואה ולהקריאה בפני המצווה. המצווה צריך להצהיר שאכן מדובר בצוואתו שלו, ועל הרשות לאשר שהמצווה עשה כן, וכן שהצוואה נרשמה.

צוואה בעל פה: צוואה שאת דבריה אומר המצווה בעל פה, בנוכחותם של שני עדים, מבלי שיצטרך להכין מסמך כתוב כלשהו. תאושר לאדם שצוואתו תהיה בעל פה בשני מקרים:

⦁ אם הוא נמצא על ערש דווי, ומצבו הרפואי מונע ממנו לעשות צוואה בכל דרך אחרת.
⦁ אם הוא מרגיש שהוא נמצא בסכנת חיים, ואכן נמצא במצב כזה מבחינה אובייקטיבית.

חלוקה ע"פ דין

אם אדם לא משאיר אחריו צוואה, עיזבונו מחולק ע"פ דין.
סעיף 10 לחוק הירושה קובע ש"יורשים ע"פ דין" מוגדרים לפי שלושה מעגלי קרבה:

מעגל קרבה ראשון: בן/בת הזוג של המוריש, ילדיו ויתר צאצאיו (נכדיו, ניניו וכו').

מעגל קרבה שני: הורי המוריש, אחיו ואחיותיו.

מעגל קרבה שלישי: הסבים והסבתות של המוריש וצאצאיהם (דודי ובני דודי המוריש).

עקב חלוקת ה"יורשים ע"פ דין" לשלושה מעגלי קרבה, נשאלת השאלה, איך נקבעת חלוקת העיזבון?

אם למוריש קרובים מהמעגל הראשון – הם יורשים את כל עזבונו. אם למוריש אין קרובים כאלה, בוחנים את מעגל הקרבה השני וכך הלאה.

הדבר מעורר שאלה נוספת – מה קורה אם במעגל הרלוונטי (ואין זה משנה אם מדובר במעגל הראשון, השני או השלישי), קיימים למוריש מספר קרובים? איך נקבעת חלוקת העיזבון ביניהם?

בעיקרון, העיזבון מחולק בין הקרובים באופן שווה. אם בנוסף לבן/בת זוגו הותיר המוריש ילדים – בן/בת הזוג מקבל/ת חצי מהעיזבון, והחצי השני מחולק בין הילדים באופן שווה. בנוסף, בן הזוג מקבל את המיטלטלין וכלי הרכב שבבעלות המוריש. הדבר רלוונטי גם כשמדובר בבני זוג שלא היו נשואים, אלא ידועים בציבור, בהנחה והם קיימו משק בית משותף ובמועד הפטירה איש מהם לא היה נשוי לאחר.

אם המוריש הותיר אחריו בן זוג, אך לא ילדים, בן הזוג מקבל מחצית מהעיזבון, והמחצית השנייה מחולקת באופן שווה בין הורי המוריש לבין אחיו/אחיותיו.

אם המוריש לא הותיר אחריו ילדים והורים, בן זוגו מקבל 2/3 מהעיזבון, והשליש הנוסף מחולק באופן שווה בין אחי המוריש.

אם אחד מילדי המוריש אינו בחיים, החלק אותו היה אמור לקבל מתחלק באופן שווה בין ילדיו (נכדי המוריש), ואם אין כאלה – בין אחיו (ילדיו הנוספים של המוריש).

אם למוריש אין אף קרוב משלושת המעגלים, עזבונו מועבר לניהול האפוטרופוס הכללי, ונשמר מספר שנים כדי לאפשר ליורשים שיתגלו לקבל את העיזבון. לאחר חלוף זמן הקבוע בחוק, העיזבון עובר למדינה.

הסכם חלוקת עיזבון

יש לציין שגם יורשים ע"פ צוואה וגם יורשים ע"פ דין, יכולים לשנות את חלוקת העיזבון ביניהם, כך שכל אחד מהם יקבל מהעיזבון חלק שונה ממה שקבע המצווה בצוואתו או ממה שנקבע ע"פ דין. אחת מהדרכים המרכזיות לעשות כן מכונה "הסכם חלוקת עיזבון".

כשמו כן הוא, מדובר בהסכם, ומומלץ שהוא ייערך בכתב, על ידי עו"ד לענייני ירושות או צוואות. כשמדובר בנכסי מקרקעין, ההסכם חייב להיערך בכתב. ההסכם נעשה רק בין היורשים לבין עצמם, ונדרשת הסכמה של כלל היורשים לחלוקה החדשה.

הסכם שכזה רלוונטי בעיקר כשקיימים מספר יורשים ומספר נכסים, שכן הוא מעניק פטור ממס רכישה וממס שבח, שיורשים נדרשים לשלם אם הם מקבלים חלק מסוים בדירה שנרשמת על שמם ויש בבעלותם כבר דירה אחרת. בנוסף, הסכם שכזה יכול להיות רלוונטי כאשר לאחד מהיורשים יש קשר סנטימנטלי לנכס שלא ניתן לו ע"פ דין או במסגרת הצוואה המקורית שהותיר המצווה.

כמו כן, הסכם שכזה ניתן לביצוע רק בטרם ניתן צו הירושה או צו קיום הצוואה, כלומר בטרם היורשים קיבלו את העיזבון. הסכם שנערך לאחר קבלת העיזבון, לא נחשב כהסכם חלוקת עיזבון, אלא כהסכם "רגיל" בין בעלי רכוש, ולכן הוא אינו פטור ממס.

בנוסף, אם יוכנסו להסכם כספים או זכויות כספיות שמקורם מחוץ לכספי הירושה – גם הם יחויבו במס. בנוסף, אם קיים חשש שיורש מסוים ינסה לשכנע את המצווה להגדיל את חלקו בצוואה, ניתן לערוך את ההסכם לא רק בטרם קבלת העיזבון, אלא עוד בטרם מות המצווה.

יתרונותיו של הסכם זה הם שהוא מונע ויכוחים ומתחים בין היורשים, שכן אם קיים הסכם שכזה, כל נכס שייך ליורש אחד בלבד והוא לא צריך את אישורם של יתר היורשים כדי לבצע בו פעולות שונות.

לסיכום, עזבון יכול להיות מחולק ע"פ צוואה, בה המצווה קובע מי יקבל את עזבונו ובאילו תנאים. במקרים בהם אין צוואה, העזבון מחולק ע"פ דין – בהתאם לקרובי המשפחה שהותיר אחריו המוריש.

ואולם, גם יורשים ע"פ צוואה וגם יורשים ע"פ דין, יכולים לשנות את חלוקת העיזבון ביניהם, באמצעות "הסכם חלוקת עיזבון", שרלוונטי בעיקר כשקיימים מספר יורשים ומספר נכסים, ו/או כאשר לאחד מהיורשים יש קשר סנטימנטלי לנכס שלא ניתן לו ע"פ דין או במסגרת הצוואה המקורית שהותיר המצווה.