צוואה בפני רשות היא צוואה הנערכת בפני שופט, נוטריון, רשם בית המשפט, רשם לענייני ירושה, או חבר של בית דין דתי.
על מנת לקיים את הצוואה, היא חייבת להיאמר בפני רשות, או להיות מוגשת לרשות על ידי המצווה עצמו. ללא קיום תנאי זה, הצוואה תפסל.
בנוסף, על הרשות להקריא את הצוואה, כפי שהיא נרשמה על ידיה, בפני המצווה בלשון המובנת לו.
המצווה יצהיר שזו צוואתו, והרשות תאשר בחתימתה על פני הצוואה, שהיא נקראה בלשון המצווה, ושהמצווה הצהיר שזו צוואתו.
פגם או העדר באחד מתנאים אלה, לא בהכרח יביא לפסילת הצוואה, וניתן יהיה לקיים אותה, אם אין ספק באמיתות הצוואה, ובכך שהיא מקיימת את רצונו החופשי של המצווה.
היתרון הגדול של צוואה בפני רשות הוא התוקף המשפטי החזק שלה, דבר המצמצם את הסיכון להתנגדות למתן צו קיום צוואה.
כך למשל כאשר הצוואה נערכת בפני בית משפט או בית דין, מתועד מהלך כל עריכת הצוואה בפרוטוקול. גם כאשר צוואה נערכת בפני נוטריון, על הנוטריון לעמוד במספר תנאים על מנת שהצוואה תהיה תקפה.
מה הם התנאים החלים על נוטריון העורך צוואה?
- בירור גילו של המצווה. על הנוטריון להיווכח שהמצווה בגיר.
- קבלת חוות דעת רפואית בטרם לעריכת הצוואה – אם המצווה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטה. בפועל הפסיקה הרחיבה סעיף זה, כך שהנוטריון חייב לבקש חוות דעת רפואית, אם נראה שיש צורך לברר האם המצווה צלול וכשיר לערוך צוואה.
- בירור רצונו החופשי של המצווה לערוך את הצוואה.
- בירור הבנתו המלאה של המצווה את משמעות עריכת הצוואה, והשלכותיה.