ירושה על פי דין

כל אדם יכול לכתוב צוואה, שבה הוא קובע מי יקבל את עזבונו (נדל"ן, רכוש, כספים) ובאילו תנאים, לאחר מותו. אם אדם לא משאיר אחריו צוואה, עזבונו מחולק על פי דין.

מיהם "יורשים על פי דין"?

ב-1965 נחקק חוק הירושה. סעיף 10 לחוק קובע ש"יורשים ע"פ דין" מוגדרים לפי שלושה מעגלי קרבה:

מעגל קרבה ראשון: בן/בת הזוג של המוריש, ילדיו ויתר צאצאיו (נכדיו, ניניו וכו').
מעגל קרבה שני: הורי המוריש, אחיו ואחיותיו.
מעגל קרבה שלישי: הסבים והסבתות של המוריש וצאצאיהם (דודי ובני דודי המוריש).

איך מתחלקת ירושה על פי דין?

עקב חלוקת ה"יורשים ע"פ דין" לשלושה מעגלי קרבה, נשאלת השאלה, איך נקבעת חלוקת העיזבון?

ובכן, אם למוריש קיימים קרובים מהמעגל הראשון – הם יורשים את כל עזבונו. אם למוריש אין קרובים מהמעגל הראשון, בוחנים את מעגל הקרבה השני וכך הלאה.

הדבר מעורר שאלה נוספת – מה קורה אם במעגל הרלוונטי (ואין זה משנה אם מדובר במעגל הראשון, השני או השלישי), קיימים למוריש מספר קרובים? איך נקבעת חלוקת העיזבון ביניהם?

ובכן, בעיקרון, העיזבון מחולק בין הקרובים באופן שווה. אם בנוסף לבן/בת זוגו הותיר המוריש ילדים – בן/בת הזוג מקבל/ת חצי מהעיזבון, והחצי השני מחולק בין הילדים באופן שווה. כמו כן, בן הזוג מקבל את המיטלטלין וכלי הרכב שבבעלות המוריש. יש לציין שהדבר רלוונטי גם כשמדובר בבני זוג שלא היו נשואים, אלא ידועים בציבור, זאת בהנחה והם קיימו משק בית משותף ובמועד הפטירה איש מהם לא היה נשוי לאחר.

אם המוריש הותיר אחריו בן זוג, אך לא ילדים, בן הזוג מקבל מחצית מהעיזבון, והמחצית השנייה מחולקת באופן שווה בין הורי המוריש לבין אחיו או אחיותיו.

אם המוריש לא הותיר אחריו ילדים או הורים, בן זוגו מקבל 2/3 מהעיזבון, והשליש הנוסף מחולק באופן שווה בין אחי המוריש.

אם אחד מילדי המוריש אינו בחיים, החלק אותו היה אמור לקבל מתחלק באופן שווה בין ילדיו (נכדי המוריש), ואם אין כאלה – בין אחיו (ילדיו הנוספים של המוריש).

אם למוריש אין אף קרוב משלושת המעגלים, עזבונו מועבר לניהול האפוטרופוס הכללי, ונשמר מספר שנים כדי לאפשר ליורשים שיתגלו לקבל את העיזבון. לאחר חלוף זמן הקבוע בחוק, העיזבון עובר למדינה.

ירושה על פי דין – יתרון וחסרון מרכזיים

היתרון המרכזי של הירושה ע"פ דין הוא שכמעט ואי אפשר להתנגד לה, וכל מה שצריכים היורשים לעשות הוא להגיש בקשה לצו ירושה, ולאחר שהם עושים זאת – הם כבר מקבלים את העיזבון (הדבר יכול לקרות גם שבועות בודדים לאחר מות המוריש).

חיסרון בולט הוא חוסר התחשבות, לכאורה, מצד המוריש בגורמים שעזרו, תרמו והועילו לו (לדוגמא – עמותות חסד שהמוריש הסתייע בהן), והיה נכון לתגמל אותם בחלק מהעיזבון.

לסיכום, עזבונו של אדם מחולק ע"פ דין במקרים שבהם האדם לא הותיר אחריו צוואה. "יורשים ע"פ דין" מחולקים לשלושה מעגלי קרבה הכוללים את בן/בת הזוג, הילדים ויתר הצאצאים כמו נכדים, נינים וכו' (מעגל ראשון), ההורים והאחים (מעגל שני), והסבים והסבתות וצאצאיהם כלומר הדודים ובני דודיו של המוריש (מעגל שלישי).

אם למוריש קיימים קרובים מהמעגל הראשון – הם יורשים את כל עזבונו, ואם אין כאלה, בוחנים את מעגל הקרבה השני וכך הלאה. בעיקרון, העיזבון מחולק בין הקרובים מהמעגל הרלוונטי באופן שווה, ואם למוריש אין אף קרוב משלושת המעגלים, עזבונו עובר בסופו של דבר למדינה.

מחד, כמעט ולא ניתן להתנגד לירושה ע"פ דין, ומאידך, ירושה ע"פ דין יכולה להוות מעין חוסר התחשבות של המוריש בגורמים שונים שהיה נכון לתגמל אותם בחלק מהעיזבון.