בית המשפט קבע כי אין לקיים את הצוואה לטובת המטפלת המזניחה

אב לשלושה ילדים נישל אותם ואת אשתו מירושתו, והוריש את כל רכושו למטפלת הסיעודית שלו. ילדיו של המנוח לא קיבלו את הצוואה, טענו כי המטפלת הזניחה את המנוח, פעלה על מנת לנתק אותו מהם והשפיעה עליו באופן בלתי הוגן במטרה לערוך צוואה לטובתה.

השופט דניאל טפרברג קבע שבנסיבות המקרה לא מדובר על קשר לגיטימי בין מטפלת למטופל, המצדיק את רצונו של המנוח לגמול ולהכיר לה תודה. אלא מדובר במטפלת שהשתלטה על חייו, מחשבותיו ורצונותיו של המנוח והשפיעה עליו באופן בלתי הוגן, ועל כן אין לקיים את הצוואה.

המנוח נישל את ילדיו ואת אשתו מהצוואה לטובת המטפלת

המנוח, היה בן 93 במותו, אב לשלושה ילדים שהתאלמן מאשתו כשלושה שבועות לפני מותו. מספר שנים בטרם למותו, החלה לעבוד בביתו מטפלת סיעודית שטיפלה תחילה באשתו המנוחה, ובהמשך טיפלה גם במנוח.

כחמש שנים בטרם למותו, המנוח ערך צוואה, וציווה את כל זכויותיו בדירה ובחפציו למטפלת הסיעודית. המנוח נישל באופן מוחלט את ילדיו מצוואתו, ואף הדיר ממנה את אשתו, שהייתה בין החיים במועד כתיבת הצוואה. המטפלת טענה שהמנוח רצה להכיר לה תודה לאחר שהיא טיפלה בו טיפול מסור, במשך זמן רב מעבר לשעות העבודה, ובמשך השנים היא הפכה לבת בית, בניגוד לילדיו שניתקו כל קשר מהמנוח.

המטפלת ניתקה את המנוח מילדיו והזניחה אותו

ילדי המנוח ביקשו לבטל את הצוואה, ולהורות על חלוקת העיזבון ביניהם בחלקים שווים. לטענת הילדים, המנוח היה תלוי במטפלת באופן מוחלט וכתב את צוואתו לא מתוך רצונו החופשי, אלא מפיה של המטפלת, שהשפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, הזניחה אותו וניתקה אותו ממשפחתו.

לטענת הילדים, כאשר הגיעה מטפלת אחרת, מטעם חברת הסיעוד לטפל במנוח באופן זמני, המטפלת האחרת העידה כי אמם המנוחה הייתה קשורה בידיה, ושני המנוחים היו מלוכלכים ומוזנחים. בעקבות הדיווח עורבו שירותי הרווחה וקופת החולים של המנוחים. גם הדיווחים מטעמם הצביעו על הזנחה וטיפול לקוי של המטפלת.

ביקורי הבית מטעם הרווחה וקופת החולים תיארו תמונה עגומה של מצב הקשישים: המקרר היה מלא אוכל מקולקל, אשתו של המנוח שכבה כאשר ידיה קשורות במטפחת, כובע גדול כיסה את כל ראשה עד צווארה ולגופה פצעי לחץ. אשתו של המנוח אף אושפזה בבית החולים עקב הטיפול הרשלני בה, והועברה לבית חולים סיעודי בצו בית משפט.

הצוואה לא שיקפה את רצונו האמיתי של המנוח

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע הבהיר כי הנחת היסוד היא שיש לקיים את רצון המת. במסגרת כלל זה על בית המשפט לבחון האם צוואתו של המנוח נערכה מתוך רצונו החופשי, שאם לא כך, דווקא קיום צוואתו יסתור את כלל כיבוד רצון המת.

בית המשפט קבע כי המנוח היה תלוי במטפלת תלות קיצונית ולא שגרתית, בחר לנשל לא רק את ילדיו מהצוואה, אלא גם את אשתו אותה סעד משך השנים, ואף נמנע מלהעניק לה זכות להמשיך להתגורר בדירה משך חייה. השופט הוסיף כי המטפלת ניתקה את המנוח מילדיו, אך לאורך כל הדרך, נראה שהילדים ניסו ליצור קשר עם הוריהם המנוחים, ולא השלימו עם הנתק שנכפה עליהם.

השופט דניאל טפרברג קבע כי בנסיבות פרשה עגומה זו, לא מדובר בקשר לגיטימי בין מטפלת למטופל, שרצונו האחרון להשיב לה כגמולה ולהכיר לה תודה. במקרה זה מטרה אחת עמדה בפני המטפלת, שלא בחלה בשום אמצעי, להשתלט על ירושת המנוח. המטפלת השתלטה על חיי המנוח, על מחשבותיו ועל רצונו עד שסימאה את עיניו.

לבסוף פסק השופט כי המטפלת השפיעה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. לפיכך ביטל את צוואת המנוח, ופסק על חלוקת העיזבון בהתאם לדיני הירושה הכלליים, לשלושת ילדיו של המנוח.

צוואה שנעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת – בטלה

כל אחד ואחד מאיתנו נתון להשפעה של כל הסובבים אותו, ההשפעה מהווה מרכיב ברצונו של האדם, ולא כל השפעה על אדם שעורך צוואה תוביל לביטול צוואתו. על מנת להוכיח השפעה שתביא לבטלותה של צוואה, יש להוכיח כי מדובר בהשפעה שאינה שגרתית ושהיא אינה הוגנת, על פי המוסר האישי והחברתי.

בית המשפט יפסוק בכל מקרה לגופו, האם ההשפעה שהופעלה על המנוח הייתה בלתי הוגנת, בהתאם לנסיבות עריכת הצוואה, מידת עצמאותו של המצווה, קשריו עם אנשים אחרים ומידת תלותו בנהנה מהצוואה. כך גילתה מטפלת מזניחה שהשתלטה על המנוח, ניתקה אותו מילדיו והשפיעה עליו באופן בלתי הוגן, כאשר בית המשפט ביטל את צוואתו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו 1582-07 ד.א. נ' י.פ.